דברה אוטסיה קרול לפני כשלוש שנים נפרדתי ממיס קליירול. כן, זה נכון - הפסקתי לצבוע את השיער.
כשהתחלתי לצבוע לראשונה את צבעי המלח והפלפל שלי בגיל 48, ניסיתי לחזק את הפרסונה שלי בעולם התחרותי ביותר של תקשורת ויחסי ציבור, שם הצעירים נחשבים de rigueur ושיער אפור מסמל פובליציסט שאינו בקשר עם התרבות הפופולרית. זה אפילו לא היה הרעיון שלי: המנהל החדש במוזיאון שבו ניהלתי יחסי ציבור הצהיר שאני צריך לחזק את ארון הבגדים שלי כדי לכלול יותר חליפות ופחות שמלות פרחים, והוסיף שגם השיער האפור שלי לא עוזר לעניינים. . (תוכנית 21 הימים ב אוהב את גילך האם האיפוס משנה את החיים שכל אישה מעל 40 צריכה!)
'אבל אני אינדיאני, ובקהילה שלנו השיער האפור נחשב לסימן של חוכמה,' עניתי. 'טוב, גם אני ואני צובע שֶׁלִי שיער, ״ אמרה. 'זה מה שצפוי בעולם העסקים'. (תקרא את זה דיווחים ממקור ראשון מנשים שחיבקו לבסוף את שיערה האפור - והתאהבו בו .)
אז זה יצא לבית המרקחת במסע ציד-ליקוט בדיוק לגוון הנכון שיסיר את האפור תוך השלמת הצבע שלי. תמיד קינאתי באחת מאחיותיי שירשו את שערה האדום של סבתנו מצד אבינו, אז החלטתי על צל מספר 4R/30, כהה אובורן בראון רוזווד. נזכרים בחוויה הנוראית של דודה שפניה התנפחו לגודל של כמעט כדורסל לאחר תגובה אלרגית , בחרתי בצבע חצי קבוע, שחשבתי שיכיל פחות חומרים מגרים.
במשך כמעט עשור, עשיתי את הטרק החודשי לחנות לעוד רוזווד כהה אדום כהה כשהצבע הלא קבוע נשטף. הייתי צריך לזכור לא ללבוש לבן מיד לאחר הצביעה, כי הצבע היה מכתים את החומר. כך גם לשימוש במגבות לבנות או בהירות. ואם לא הייתי מיישם את הצבע כראוי, הייתי צריך לחזור על זה כדי להימנע מחוטים של אדמדם ואפור לסירוגין - יאק!
פרימיום למניעה: 9 פתרונות יעילים במיוחד לשיער דליל
בינתיים נאלצתי להתמודד עם כתבי העריכה שהוציא בעלי, שלא היה חניך שמח. 'אני אוהב את השיער שלך בדיוק כמו שהוא,' היה אומר מדי חודש. 'אני לא יודע למה אתה צריך להפוך אותו לצבע המזויף הזה.' (אם אתה מרגיש שאתה צריך לצבוע את השיער שלך, להלן 6 דרכים טבעיות לעשות זאת ללא כימיקלים.)
ככל שחלפו השנים והמשכתי לכסות את האפור שלי עם סיכת עץ אדום כהה אדומה, כל הזמן נתקלתי בחברים עם שיער שחור שחצות שדמה לקש שחור הודות לשנים של צביעה בכימיקלים קשים. 'האם אני באמת רוצה להיראות כמו אישה שלא יכולה לקבל הזדקנות?' חשבתי.
ואז יום אחד, לפני כשלוש שנים, החלטתי פשוט להגיד לא להסוות את הכסף. הגדילים האפורים שוב הגיחו, וגיליתי שנראיתי די טוב עם שיער שעושה חלקים אחידים של מלח ופלפל. הבעל שלי כינה את הגדילים האפורים 'הדגשים היפים', ונראה היה שגם חבר'ה אחרים אוהבים את העשייה החדשה שלי, שכן קיבלתי הרבה מחמאות מחברים וחברים לעבודה.
בערך באותו זמן, הבנתי גם שנמאס לי להתלבש כדי לרצות אחרים, לא את עצמי. אז הגלתי את החליפות השחורות והאפורות אל השקעים האפלים של הארון שלי ואפשרתי לארון הבגדים שלי לשקף שוב את האני האמנותי והאקלקטי שלי. הכחולים, הסגולים והוורודים הבהירים שהורידו את עור הזיתים שלי היגרו חזרה לאור היום. (כדאי לזרוק את אלה 12 כללי אופנה טיפשים לנשים מעל גיל 40 גם מהחלון!)
התחלתי גם ללבוש לבן מתי שרציתי, והמגבות שלי כבר לא היו צריכות אקונומיקה נוספת. והתחלתי להרגיש משוחרר - כבר לא הייתי צריך לשקר לגבי הגיל שלי או הניסיון שלי.
ככל שהשיער שלי נהיה כסוף יותר, כך גם הגישה שלי לחיים גדלה. הפסקתי להזיע את הדברים הקטנים. לעומת זאת, הפכתי פחות סובלנית כלפי הפוליטיקה וההתנשאות הכרוכה בפנייה למשרד כל יום.
סוף סוף הספיק לי: בגיל 61, מבולבל מאמריקה התאגידית, הבאתי יום אחד את כל הפריטים האישיים שלי הביתה ואמרתי לבעל, 'הפסקתי: אני הולך לעצמאי במשרה מלאה'. לא הסתכלתי אחורה. ואני לא מאמין שהיה לי אומץ אלמלא הסתכלתי במראה והבנתי שגילוי מחדש של צבע השיער הטבעי שלי פירושו גם הכרה בעושר הניסיון הנלווה לגמרות הכסף.
